הלכות שחיטה ס"א בהגה וי"א שאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד כו' ע' מש"כ בחי' ב"י: ש"ך סק"ד טבח אומן שקלקל צריך להביא ראי' שהוא מומחה ולא אמרינן בכה"ג רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והקשה הגרע"א דא"כ אם ראינו אחד שקלקל פ"א לא יהיה רשאי עוד למסור לו לשחוט וזה לא מצינו. והנה נראה שהבין כמש"כ הפמ"ג דכיון דרוב מומחין אין מקלקלין וע"כ הוא ממיעוטא וא"כ דילמא הוא ממיעוט זה דמצוין אצל שחיטה ואינן מומחין ועפי"ז הקשה דא"כ לא יהיה עוד רשאי לשחוט כלל ולענ"ד א"א לומר כן לפי מה דקיי"ל דלכתחילה אין סומכין על רוב מצוין א"ש מ"ה וע"כ איירי הכא בגוונא שידעו בו שהוא מומחה ועוד משמע בס"פ הבע"י ובר"פ תינוקת דבפ"א אינו יוצא מהרוב אפי' לענין ממון ובאיתחזק ג"פ ודאי הוה כרגיל להתעלף שנזכיר בסמוך. ע"כ נראה דמומחה דכשר לשחוט אינו כלל כמומחה שפטור מתשלומין דהא במומחה דשחיטה סגי בשחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ולא קלקל ואין נראה כלל לפוטרו בזה מן התשלומין אלא בעי חזקה טפי שהוחזק שאינו מקלקל לעולם ובכה"ג הוא דקרי אומן כדמשמע בהדיא לשון הש"ס בב"ק (צ"ט) ואפי' אומן כטבחי צפורי ע"ש וכן משמע עוד דודאי לא איירי הא דהדיוט חייב בגדול עומד ע"ג וכ"ש להמחמירין בס"ג דלכתחילה אינו שוחט מי שאינו מומחה אפילו גדול עומד ע"ג ודאי לא איירי בשחט באי' וע"כ דאפילו הכשר לשחוט עדיין מקרי הדיוט לענין לפוטרו מן התשלומין. וא"כ כוונת הש"ך בפשי' דלענין חזקה זו לא אמרינן כלל רוב מצוין א"ש מ"ה דלא מצינו דרוב מומחין הן אלא להכשירן לשחוט ולא לעשותן אומן. אלא דבח"מ הביא הש"ך בשם רש"ל דבשלשה עופות קרי מומחה ע"ש וצ"ע. ונראה ליישב עוד דנהי דאבד חזקת אומנתו לאמן ידיו מ"מ ה"ה יודע ה"ש ול"ג ממי שדרכו להתעלף דברי שלו מהני כמבואר בס"ג בהגה אלא דלכתחילה נראה מדברי הרב בס"א דאינו שוחט בפ"ע וי"ל דבספק כה"ג אין להחמיר דע"כ דרובא דמומחין עדיף מרוב אין מקלקלין דרוב מומחין היכי דא"א לברורי קיי"ל דשרי ובלא בדק בסימנים קיי"ל דאסור בהדיא אפילו א"א וע"כ דרוב מומחין עדיף והא דמוציאין ממנו ממון מספק נראה דהיינו כמש"כ בספרי שם דמדינא כיון דהוא מזיק בידים אף אומן דאונס הוא חייב ומה שפטרוהו הוא מתקנת חכמים דא"כ אין לך אדם מעביר חבית וכו' כדאמרינן בסו"פ האומנין וא"כ בספק תקנה קיי"ל דאוקמינן אדינא אבל לענין להחמיר לכתחילה ודאי אין לחוש לזה ודו"ק: שם סק"ה הביא שי' ראב"ן דהא דאמר בש"ס אליבא דרבינא דליתא קמן אסור היינו דווקא דמצינן למטרח ולמרדף אבתרי' וכתב דהוא דוחק. ולענ"ד יש סעד גדול לשי' באוקימתא דרבה ב"ע הכל שוחטין אפילו טמא בחולין כו' ובמוקדשין לא ישחוט (אם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה וכו' דליתא קמן כו' וכ' התוס' אע"ג דעזרה רה"ר והיה לנו לטהר מספק. רוב פעמים אינו יכול ליזהר מליגע ע"ש. ויש תימא שלא הקדימו דבריהם מעיקרא אהא דבעי ברי לי ומיהו לפי דבריהם א"ש נמי הא דצריך דווקא ברי לי כיון דרוב פעמים אינו יכול ליזהר. אבל בנדה (ד"ה) ד"ה ואם א"א אלא א"כ נגע כו' כ' אהך דברי לי דהכא דברי ל"ד דעזרה רה"ר וספיקא טהור ולכאורה הם כחולקין אדבריהם כאן ואם באנו להשוותם י"ל בדוחק דכך כוונתם שם דבתחילה כ' שם אהא דאמר התם מי שהיה עטוף בטליתו וטומאות וטהרות בצידו ספק נגע טהור ואם אי אפשר אלא א"כ נגע טמא דא"א ל"ד דא"כ פשיטא וכתבו שכן ברי דהכא ל"ד כנ"ל והיינו דס"ל ג"כ דעיקר הטעם דבעי ברי היינו משום דרוב פעמים אינו יכול ליזהר כמש"כ הכא וא"כ אינו צריך דווקא ברי אלא דאם אמר שהיה זהיר הרבה עד שהיה אפשר יותר דלא נגע סגי. אבל כ"ז דוחק גם גוף הסברא דא"א ליזהר לכאו' קשה כיון דאיירי בסכין ארוכה אבל לפירוש הראב"ן הנ"ל א"ש בפשיטות עפ"י הא דאמרינן בע"ג (דל"ב) דרבי ינאי כי אתא לקמי' ספק טומאה ברה"ר הוי אמר להו דנהרא קמייכו זילו טבילו דלא מטהרינן מספיקא כל היכי דאפשר לאהדורי אודאי טהרה והכי נמי אמרינן בנדה ר"פ הרואה גבי ס"ט דשונין להחמיר ע"ש דכל היכי דאפשר לברורי מבררינן וא"כ י"ל דה"נ אף דאינו אלא ספק גמור צריך לכתחילה לשואלו כדי לברר וי"ל דהתוס' בנדה ג"כ כוונתם לזה דל"ד ברי אלא שצריך לשואלו לכתחילה וכן משמע פשט דבריהם והך דליתא קמן ע"כ היינו נמי כפירוש הראב"ן דאפשר למטרח ולמרדף אבתרי' וכיון דאפשר לברר אפילו ע"י טורח ג"כ צריך לברר ומשו"ה בעי אחרים ר"א דלא לבעי למטרח אבל בא"א כלל לברר ודאי כשר וא"כ ודאי דה"נ נפרש כן בליתא קמן דרבינא ודו"ק: שם סק"ח לענין שוחט שנמצא שא"י עי' מש"כ בזה בחי' שם: ס"ג בהגה ומי שדרכו להתעלף ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן הש"ך כתב דל"ד ברי לי אלא הה"ד אפילו שתק דאם נפסלה היה אוסרה לנו וכתב כן עפ"י דברי הב"י ע"ש ולולי ד"ק צ"ע בזה דהנה הרשב"א הקשה גבי מומר לתיאבון היכי סמכינן עליו דילמא לא שחט רובא וקיי"ל דצריך לבדוק בסימנים ע"ש מה שתי' דלא שייך זה גבי כשר וא"כ בהא דמצא גדי' שחוטין דקיי"ל דמותרים ודאי קשה דהא אית לן למיחש דילמא לא נשחטו רובן וראיתי בחי' הגרע"א ס"ב סק"ב דכתב דבאמת לא שרי אלא ברואה דהסימנים נשחטו רובן והוא תמה דבהדיא מבואר כאן בס"ב בהגה דאפילו בדיקת סימנים אינו צריך אלא באפשר לבדוק ע"ש אבל באמת הוא פשוט דכבר כתבו התו' דבדיקת סימנים אינו אלא מדרבנן והנה מבואר בדי"ב גבי בעיא דאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט דהו"ל למיסמך אחזקה דשליח עושה שליחותו אלא דבדאורייתא לא סמכינן עלה כמש"כ התו' שם ומסיק דמ"מ בשחיטה סמכינן דאי"נ אחרינא שחיט רוב מצוין א"ש מו"ה והנה כ"ז בדאו' אבל בדרבנן שפיר סמכינן אחזקה דשע"ש וא"כ הכא דלא שרי אלא במקום שאינו עשוי להטיל נבילות היינו גדר עושה שליחותו דאם היה אסורה לא היה מונחה במקום זה שנחזיק אותה לכשירה אלא היה משליכה למקום נבילות ובחשש שלא נשחט רוב דאינו אלא חששה דרבנן ודאי שפיר סמכינן אהך חזקה דהיה אוסרה לנו דבדרבנן סמכינן אחזקה שע"ש וכעין זה הקשה בסי"ח לשי' הרמב"ן דהצריך דווקא בדיקת סכין לאחר שחיטה ע"ש ופשוט דגם שם אינו אלא מדרבנן וסמכינן אחזקה שע"ש ולפי"ז פשוט דהיינו טעמא דרבינא בל"ב אע"ג דס"ל דרו"מ א"ש מ"ה אפ"ה בעי דווקא שאומר בפירוש ברי שלא נתעלפתי ולא סמך אהא דאם היה אסורה היה אוסרה לנו דכיון דס"ל דעילופי הוא ספק גמור א"כ לא סמכינן אהא דלא היה מניחה במקום זה דאין זה אלא בגדר שליח ע"ש ולא סמכינן עלה בדאו' ואנן לא קיי"ל כוותי' דלעלופי ל"ח. אבל בדרכו להתעלף דהוה ספק גמור לכאורה בזה ברור דגם לדידן לא סמכינן עלה אלא דווקא באומר ברי לי בפירוש וצע"ג: שם בהגה ב' ומי שיודעין בו שא"י הלכות שחיטה יכולין ליתן לו לשחוט אם אחר עומד ע"ג ויש אוסרין עש"ך דיש לדקדק כן מאוקימתא דרבינא באינו מומחה דקאי וכולן ששחטו אאינו מומחה ואפ"ה דווקא דיעבד והה"ד לדידן ביודעין בו שאינו מומחה והנה האחרונים דחו זאת מדברי התוס' דריש מכילתא גבי חש"ו דכ' דמוכולן אין ראיה דדווקא דיעבד די"ל דקאי אטמא במוקדשין כו' א"כ ה"נ י"ל דקאי דווקא אחש"ו ולא אאינו מומחה. ולענ"ד ז"א ודהא בהדיא פריך בש"ס גבי אוקימתא דכותי וכולן אהייא אילימא בעוע"ג הא לכתחילה נמי שחיט ולא שני דדיעבד משום חש"ו אבל עיקר הדבר כמש"כ התו' דט"ו ד"ה צור וקנה דאין לשנות הכשרים לכתחילה עם הני דדיעבד אלא א"כ יש חידוש בדבר ע"ש וה"נ גבי חש"ו יפה כתבו דשפיר י"ל דחש"ו הוה אפילו לכתחילה ואפילו הכי תני ליה שפיר עם הא דדיעבד משום דאשמועינן חידוש דחש"ו כשר באחרים ר"א. אבל גבי כותי דהוא פשי' ליה מרישא דבעוע"ג כשר וכן הא דבעי דווקא אחרים רואין אותו פשוט בכ"ד דכותים לא מהימני לאחרינא כמבואר בסו"פ דם הנדה ע"ש וא"כ אין לו לשנות ביחד עם הני דדיעבד. וכן ה"נ לענין אינו מומחה דאין כאן חידוש דהא דלא מתכשר בלא אר"א ידעינן מואם שחטו דרישא. (וכ"ש לפמש"כ הט"ז בסק"ג בשי' האו"ז שם ואזיל כאן לשי'] והא דכשר באחרים ר"א הוא נמי פשי' כדאיתא לקמן די"ב